"כלוב הזהב" - הפסגה הנוצצת והריקנות שבפנים
בסוף שנות ה-90 חיי נראו כמו הגשמת החלום הישראלי המושלם.
שימשתי כמנהלת בכירה בקבוצת "אפריקה ישראל השקעות", ניהלתי פרויקטים עסקיים מורכבים בעשרות מיליוני שקלים, טסתי לפגישות עסקיות בהונג קונג, ישבתי בחדרי ישיבות יוקרתיים ונהניתי מכל הסממנים החיצוניים של מעמד, יוקרה וביטחון כלכלי.
על הנייר - הגעתי לפסגה שכולם שואפים אליה.
אבל במציאות הפנימית שלי - הרגשתי שמשהו מהותי נחנק בתוכי.
מצאתי את עצמי חוזרת מטיסה עסקית ארוכה, מביטה במראה ושואלת בכנות:
האם בשביל זה הגעתי לעולם? האם המשמעות של חיי מסתכמת בעוד חוזה עסקי ובעוד יעד רבעוני? למה למרות כל ההישגים, תחושת הריקנות הולכת ומעמיקה?
הבנתי שלחיות ב"כלוב של זהב" זה עדיין לחיות בכלוב.
הנשמה שלי אותתה לי שוב ושוב שהגיע הזמן לבחור באמת הפנימית שלי, גם אם זה אומר לוותר על כל מה שנחשב "בטוח" בעיני הסביבה.